ואולי |
|
אולי לפרוש בשיא תמיד היה הדבר הכי נכון עבורי?
אם לא הייתי ככ פחדנית וחרדתית סביר להניח שמזמן כבר לא הייתי בין החיים,
ככל שאני גדלה אני מעריכה יותר את המשפחה שקיבלתי
לא בקטע שסתם להגיד, אלא באמת מכל הלב, מעריכה ומוקירה
וזה משהו שעוצר אותי מלהרים ידייםכי אני חושבת עליהם, על הכאב שאגרום להם
אפילו שלא אהיה פה בשביל לראות,הידיעה הזאת כבר קיימת הרי, וברור לי שהם יסבלו
אבל מה עם הסבל הקיומי שלי?
מה עם הדאונים שמקלפים ממני שכבה אחר שכבה של אופטימיות?
זו התקופה הארוכה ביותר בה אני מתבודדת
הן מבחינה חברתית והן מכל הבחינות
הלוואי שאפשר היה להחזיר מילים שנאמרו
או לתקן את מה שנשבר בין אנשים
לצערי החיים הוכיחו שכל מה שיטוטא מתחת לשטיח תמיד יבצבץ.
יש בי אובר טינה כלפי הקרובים לי ביותר
וזה גורם לי לרצות לוותר על כולם, ממילא אני מרגישה לבד
ופשוט נגמר לי הכוח להילחם.
אני מרוקנת, מעצמי ומחוסר המעש שסופו לא נראה באופק
פתחו של הקיץ כבר לא מעורר בי התרגשות
הפרפרים בבטן קמלו ומתו עקב חוסר חיים. |
|
|
|
|
 | זה קשה להיות מבודד, אנחנו גם עושים את זה לעצמנו בלי לשים לב כשלא בא לנו על כל מה שקורה סביבנו, הדבר הכי נכון הוא להתחיל להתחבר חזרה עם אנשים... |
|
;){kind=link}